לפני 13 שנים, בהיותי בת 33, חליתי בקוליטיס אולצורוזה. לאחר כחצי שנה בה סבלתי מסימפטומים שונים, הובחנתי כחולת קוליטיס על ידי פרופ' אדלר מביה"ח ביקור חולים בירושלים. טופלתי ברפאסל אשר הועיל להחזיק את המחלה במצב סביר המאפשר חיים נורמאליים.
כעבור זמן שמעתי ששתיית "מיץ עשב חיטה" יכול להועיל לקוליטיס. הוגה הרעיון היה רופא שאשתו סבלה מקוליטיס והוא החליט לנסות שיטה חדשה זו. במשך כתשע שנים שתיתי מיץ עשב חיטה ומצב המחלה היה סטטי.
לפני ארבע שנים סבלתי מהתלקחות חמורה של המחלה. לא היה צורך באשפוז, אבל המצב היה חמור.
טופלתי בקורטיזון, והוא אכן הועיל ושיפר את המצב. אך כידוע, תופעות הלוואי שגורם הקורטיזון אינן נעימות, ולכן התחלתי לחשוב על ניסוי דרכים אחרות לשיפור מצבי.
באותה תקופה, נכתב בעיתון המודיע, במדור "פטנט רשום", אודות דיאטת גוטשל. לאחר שביררנו שמדובר באנשים נאמנים ומוכרים, החלטנו לנסות. הייתי בין הראשונות בקבוצה של שומרות דיאטת גוטשל, שהיו בה חולות קרוהן וחולות קוליטיס.
במשך הזמן הבחנתי בהבדלים גדולים בין קרוהן וקוליטיס לגבי השפעת הדיאטה: ראשית – בקרוהן השיפור מגיע יחסית די מהר, ואילו בקוליטיס תהליך הריפוי איטי בהרבה. הבדל שני: בקרוהן בדרך כלל מחלימים לחלוטין, ואין התלקחויות כלל (לפחות כל זמן שמקפידים על הדיאטה). בקוליטיס, לעומת זאת, אפילו אם ישנה רגיעה בזמן שמירת הדיאטה יש לפעמים התלקחויות ללא סיבה נראית לעין.
הבדל שלישי: בקרוהן סולם השלבים עובר בצורה עקבית, ועל פי רוב אין צורך להישאר יותר משבוע ימים בכל שלב. לאחר מספר שבועות חולה קרוהן יכול לאכול ירקות חיים. ואילו בקוליטיס אין זה כך, ואני עצמי הרגשתי את ההבדל. למרות שלפי תקופת השלבים כבר יכולתי לאכול ירקות חיים, ברגע שאכלתי מהם חלה נסיגה במצבי, ולכן נשארתי תקופה ארוכה בשלב הקודם לאכילת ירקות חיים. בסופו של דבר עברתי את השלב הזה, וכיום, ברוך השם, אני יכולה לאכול ירקות חיים ללא בעיה.
במקרה שלי, כשנתיים לאחר התחלת הדיאטה סבלתי מהתלקחות, וגם לפני כשמונה חודשים סבלתי מהתלקחות. (אגב, אני תולה את ההתלקחות במתח נפשי של אותם תקופות. בפעם האחרונה הייתה זו תקופה של נישואי בני. זוהי כמובן שמחה גדולה, אך כמובן גם כרוכה במתח מסויים.) טופלתי בפרדניזון ומצבי השתפר.
כאשר התחלתי בדיאטה סברתי שלאחר שנתיים אוכל לחזור לתזונה רגילה. כיום הרושם שלי שבקוליטיס אין אפשרות להגיע לריפוי גמור. אף על פי כן אני ממשיכה בדיאטה, משום שאני מרגישה במוחש שהדיאטה משפרת את איכות חיי ללא הכר. לפני שהתחלתי סבלתי משלשולים וחולשה, ולא הייתי מסוגלת לתפקד. היום אני מתפקדת כעקרת בית במשרה מלאה ובנוסף אני יוצאת לעבודה.
לא הצלחתי לרדת מהתרופות לגמרי כיון שאני חוששת מהתלקחות מחודשת. אך ברור לי שההבדל הוא מהותי ואי אפשר להשוות בין התקופה שלפני הדיאטה ולבין התקופה של שמירת הדיאטה.
לסיום אני רוצה לענות על שאלה שנשאלתי. המציאות מוכיחה שחולי קוליטיס השומרים את הדיאטה עושים זאת בקפדנות מופלגת, הרבה יותר מחולי הקרוהן. לכאורה נראה שהיה צריך להיות להיפך, כיון שבקרוהן הדיאטה יעילה יותר.
התשובה לכך נעוצה בהבדל בתוצאות של אי שמירת הדיאטה בין חולי קרוהן וקוליטיס. חולה קרוהן שמזייף ולא שומר את הדיאטה בדיוק נמרץ, אינו חש מיד בתוצאות שליליות. אצל חולה קוליטיס התוצאות השליליות מגיעות ממש מייד והוא נאלץ בעל כורחו לחזור למסלול הדיאטה בצורה המדויקת ביותר, ולהיזהר יותר בפעם הבאה…ואסיים בדבריו של החכם מכל אדם: "שומר פיו ולשונו, שומר מצרת נפשו" שומר פיו – מלאכול אוכל המזיק לו, ולשונו – מלדבר דברים האסורים, שומר מצרת נפשו.
