בגיל 19 התחילו הסימפטומים הראשונים למחלת קרוהן. הם נעלמו, ובמשך חמש שנים זכיתי ל"חופשה" מהם. בגיל 24 הופיעו מחדש, ושוב נעלמו, בגיל 26 פרצה המחלה שוב. סבלתי במשך שנתיים נוספות, עד שהגעתי למיון עם פצעים ברגליים בשם "ארימטה-נודוסום" הרופא התורן איבחן שהדבר קשור לקרוהן, והפנה אותי למכון גסטרו שם אובחנתי באופן סופי כסובלת מקרוהן.
טופלתי בבית החולים קפלן ברחובות אצל דר' בס. בתחילה לקחתי פרדניזון. כשניסו להוריד את מינון הפרדניזון, הדבר לא עלה יפה ושוב פרצו הסימפטומים. לאחר מכן הרופא ניסה לתת לי סיקס-אן-פי ממשפחת האימורן. התרופה הועילה חלקית, אך התרופה גרמה לתופעות הלוואי – רמה נמוכה של ליקוציטים.
בהמשך התחלתי לסבול גם מכאבים בשרירים, סחרחורות, והגרוע מכל – כאבי פרקים נוראיים. הגעתי למצב שלא יכולתי לעלות מדרגות, ולא הייתי מסוגלת לעמוד על הרגליים. שני המצבים היחידים שהייתי מסוגלת להיות בהם היה לשכב במיטה או לשבת בכורסה. לילדיי שכרנו מטפלות, כשאני "ממרומי הכורסא" הייתי מפקחת עליהן.
כל הידידות שלי הציעו עזרה. אחת הציעה ללכת על השיטה הטבעונית, אחרת הציעה הומופאתיה וכו'. מה לא עושים כדי להבריא? ניסיתי את כל אפשרויות ובזבזתי על השיטות הללו כספים רבים, אך ללא הועיל.
יום אחד התקשר בן דודי ששמע על דיאטת גוטשל. את חייבת לנסות אותה, קבע נחרצות. השבתי לו: "שבעתי מהאובות והידעונים"… בסופו של דבר,נכנעתי ללחצים, והחלטתי לבדוק את העניין, במאמץ רב יצאתי מהבית ונפגשתי עם מר דוד רז ואשתו אשר הסבירו לי את עקרי הדיאטה.
חזרתי לביתי ואמרתי לבעלי: אין לי שום אפשרות לשמור על הדיאטה הזו, אין בה מה לאכול. אך בכל זאת החלטתי לנסות חודש אחד בלבד, ואם יהיה שינוי – אמשיך.
עמדתי לסיים את שנת חופשה מהעבודה, וחודש לאחר מכן הייתי אמורה לחזור אליה. האפשרות האחרונה שנשארה הייתה הדיאטה, במידה והיא תועיל.
הסיפור שלי התרחש לפני כשש שנים. הייתי בקבוצה של חמשת הראשונים ששמרו את הדיאטה. בימים ההם לא היה כל חומר כתוב על הדיאטה, רק הספר של גוטשל באנגלית. מאחר ואני שולטת היטב בשפה זו, קניתי את הספר והתנהגתי לפי הכתוב בו.
חודש הניסיון שהקצבתי לניסיון התקרב לסיומו. ראיתי שיפור קל אך מאד מעודד: הייתי מסוגלת לעלות מדרגות, כך שבהחלט יכולתי להגיע פיזית לעבודה. לאחר כשלושה חודשים מתחילת הדיאטה, יכולתי לעמוד על הרגלים ולנהל את הבית ובעיקר לטפל בילדיי, שמזה שנה היו מורגלים ל"אמא בכורסא". עבורי שינוי זה היה ממש "תחיית המתים". קיבלתי כוחות חדשים, קמתי לתחייה.
לאחר ששה חודשים מתחילת הדיאטה ביקרתי אצל דר' בס, והוא הורה לי להפסיק עם התרופות.
לאחר שנה אמר לי דר' בס שהחלמתי לחלוטין. בדיקות הדם שלי היו תקינות לחלוטין, ההמוגלובין נע סביב 14. כעת, לאחר שהרופא אמר לי שהחלמתי, היה לי את האומץ לספר לו שאני שומרת על דיאטה חדשה. הוא האזין ושאל כמה שאלות. בתיק הרפואי שלי ראיתי אותו רושם: ריפוי ספונטאני….
להמשך מעקב אני הולכת לדר' רון ארנון בירושלים, אצלו אני מרגישה יותר בנוח מאחר והוא עובד עם הקהילה הדתית. מטבע הדברים הוא יותר מודע לדיאטה מרופאים אחרים, ולכן אינו שולל אותה.
כיום אני כשש שנים מתחילת הדיאטה. אני ממשיכה לשמור אותה כנראה לעולם, כי מצבי בעבר היה כל כך קשה שאני לא רוצה אפילו לנסות לרדת ממנה.
מאז נולדו לי ברוך השם שני בנות חמודות, הן הוזנו בחלב אם במשך תקופה ארוכה. יתכן שהיה לי חלב-אם בשפע, בגלל השקדים שמהווים חלק נכבד בדיאטה.
לסיום : אני משתייכת לחוג הדתי לאומי. מזדמן לי להיפגש עם חולות קרוהן מהציבור הכללי בארץ. כאשר אני מספרת להם על הדיאטה, השאלה העולה היא: מדוע רוב שומרי הדיאטה הם דתיים?
כיוון שניתנה לי כאן במה (באדיבותם של אנשי עזרה ומזור) אומר שלדעתי הסיבות הן שתיים.
ראשית, טכנית. בכל ששת שנות הדיאטה בארץ, היא התפרסמה בעיתונות הדתית בלבד, וגם זה בצורה מאד מעטה: פעמיים בעיתון המודיע, ופעם אחת (על ידי) בעיתון "הצופה". יתר האנשים הגיעו לדיאטה בשיטת חבר מביא חבר ולכן אך טבעי הוא הדבר שהיא נפוצה יותר בחוג הדתי.
שנית, סבורני כי הדיאטה הזו מחייבת אופי חזק בנושא הרגלי אכילה. לאדם דתי יש אופי מחושל בנושא. הוא רגיל מילדות להמתין מספר שעות בין אכילת בשר לאכילת מאכלי חלב. אדם דתי רגיל לבדוק לפני אכילת מאכל האם הוא כשר, מי הסמכות שנותנת עליו הכשר, ואם זה מספק אותו מבחינה הלכתית. כשאין הכשר לא יעלה בדעתו לאכול את המאכל הזה אפילו כשעליו לרעוב. אופי זה מתאים לדיאטה.
אף על פי כן סבורני שבמידה והנושא יתפרסם בציבור הכללי, לא יחסרו גם שם אנשים בעל אופי מוצק אשר ישמרו את הדיאטה.
אגב, יש לי מתכונים רבים תוצרת עצמית, ואני מקווה לפרסמם כאשר תצא חוברת מתכונים מטעם האגודה. חוברת מתכונים שתוסיף לרשימת המתכונים המופיעה בספר "לצאת ממעגל הקסמים" – ספר המתכונים הבסיסי לשומרי הדיאטה. הלוואי ונזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בירושלים הבנויה אמן.
