בגיל 20 חליתי בקרוהן, היה זה בשנת תשנ"ה (1995).
לאחר מספר חדשים, בהם סבלתי מכאבי בטן קשים, שלשולים נוראים וירידה במשקל, עברתי בדיקת קולנוסקופיה, בבדיקה אובחנה מחלת קרוהן. הדלקת אובחנה במקום אחד במעי.
טופלתי בפרנדיזון, אשר ריפא את הדלקת. אלא, שבמקרה שלי גרם הפרדניזון לתופעות לוואי קשות וביניהן מים ברגלים. כיון שכך ניסו לטפל בי ברפאסל, אשר הועיל במקצת אבל לא פתר את הבעיה. הפיתרון שהוצע לי היה ניתוח להוצאת החלק המודלק. אך הבהירו לי, שאין בטחון שהדלקת לא תחזור.
בשלב זה, ניסיתי רפואה אלטרנטיבית מסוגים שונים. אך לא די בזה שלא הועילה כלל אלא שבסיומה, כאשר עברתי קולונוסקופיה נוספת, התברר שהדלקת התפשטה לשני מקומות נוספים.
בשלב זה הציע לי הרופא המטפל, פרופ' הלפרין מבי"ח איכילוב, שמצבי נגע ללבו, לנסות תרופה חדשה. שם התרופה: "פנטסה" והיא נמצאת בשלב ניסיוני. הוסבר לי שהחומר הוא מאותו סוג של "רפאסל", אלא שצורת השחרור שלו בגוף שונה, ולכן יש מקרים שתרופה זו מצליחה במקום שהרפאסל נכשל. לא היה לי מה להפסיד, והחלטתי להצטרף לניסוי. הניסוי נערך בביה"ח וולפסון בחולון, בשיתוף פרופסור הלפרין וד"ר ורדי. בחסדי השם, הטיפול הוכתר בהצלחה. הדלקת נרפאה ולא היו תופעות לוואי. בסך הכל, באתי אל המנוחה ואל הנחלה, פחות או יותר. אולם עצם המצב שבו אני זקוק לקבל תרופות דרך קבע, לא נתן לי הרגשה של אדם בריא.
באותו תקופה, בשנת תש"ס (2000), התפרסם מאמר בנושא דיאטת גוטשל בעיתון "המודיע", במדור "פטנט רשום". בעקבות המאמר החלטתי לנסות. הייתי מהראשונים בארץ אשר ניסו את הדיאטה. הקושי העיקרי היה המחסור במוצרים בסיסיים של הדיאטה, שכמעט ולא היו ידועים אז.
במקרה שלי הועילה הדיאטה בצורה דרמטית. כבר לאחר שלשה חדשים התחלתי להוריד מהמינון של הפנטסה. לשם הורדת המינון פניתי לגסטרואנטרולוג נודע בבני ברק, ששמע על דיאטת גוטשל. הוא אמר לי, שאם החלטתי נחושה להוריד מהמינון, הוא מוכן לשתף פעולה, ולעקוב אחרי בדיקות הדם.
בדיקות הדם אכן הראו שיפור עקבי ומתמשך: רמת הברזל בדם, רמת ההמוגלובין, שקיעת הדם וכל יתר המדדים. כתוצאה מכך אישר לי הרופא להמשיך בהורדה הדרגתית של המינון, עד להפסקה מוחלטת של התרופות. בחסדי השם, הרגשתי מצוין ללא התרופות, ולאחר התקופה המקובלת, חזרתי לתפריט רגיל. החזרה לתפריט נעשתה בצורה הדרגתית, ומאז לא חזר הקרוהן.
לסיום ברצוני להוסיף. לפני זמן לא רב סבלתי מכאבי בטן קשים במשך חודשיים. נסעתי לביה"ח, וסיפרתי לרופא התורן שפעם חליתי בקרוהן. הרופא אמר לי מיד: אם כן זו האבחנה, שכן אי אפשר להירפא מקרוהן לחלוטין. ערכו לי בדיקת קולונוסקופיה, והרופא היה מופתע: אין שום סימן לקרוהן! אמר לי. בסופו של דבר אובחנה הבעיה שלא הייתה קשורה לקרוהן כלל. הבדיקה הראתה שבס"ד, אכן החלמתי לחלוטין.
הרופא המטפל אמר לי כשנפרדנו, שזו הפעם הראשונה שהוא שומע שיש אפשרות להירפא מקרוהן. אמרתי לו: בבני ברק ובירושלים הדבר מפורסם כבר מספר שנים.
השיר והשבח לחי עולמים.
